מקור משנה שבת ו׳:ט׳
9 הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים, וּבְנֵי מְלָכִים בְּזוֹגִין. וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה שבת ו׳:ט׳
9 הבנים יוצאים בקשרים – הבבלי מתאר מנהג לקשור חוט אדום צבוע בפואה במספר קשרים קבוע לא זוגי, שלושה או חמישה או שבעה בבלי, סו ע"ב, דבר המעיד בחוט שהוא בבחינת קמיע. ההיתר לצאת בו בשבת מעיד שנחשב 'קמיע מומחה', שהצלחתו מובטחת. ובני מלכים בזוגים – הזוג הוא פעמון. בני האריסטוקרטיה לתלות פעמונים על צווארם. ואף שהמשנה מדברת בבני מלכים, נראה שהיא מתכוונת לכל היותר לבני משפחות עשירות, משום שלא היו מלכים בארץ ישראל בתקופת חז"ל. וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה – כבר נתקלנו בניסוח מעין זה, שמשמעו: ההלכה אמורה בכל אדם, אלא שהביאו חכמים דוגמאות מן המנהג בימיהם, אלא שפירוש זה אינו מוסכם על הכול. בירושלמי נאמר: "מהו וכל אדם? בין קטנים עניים ובין קטנים עשירים". כלומר: אדם גדול יוצא רק בפעמונים שבכסותו, אבל קטנים יוצאים גם בזוגים התלויים על צווארם. כנגד זה שנינו בפרק ה שהבהמה אינה יוצאה בזוג משנה ד. מכאן שסוג הכלי אינו הקובע אם מותר לצאת בו בשבת אם לאו, אלא השאלה אם הוא חלק מהותי של הלבוש אם לאו. ומעין זה אומר הגאון: "ואיכא דוכאתא דאוסיף בהו רבי פירוש, כגון הא דתנו: 'הבנים יוצאים בקשרים ובני מלכים בזוגים' הכי הוה מתנייה מפומא דראשונים, פירש בה רבי: 'וכל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה" אגרת רבנו שרירא גאון, הנוסח הצרפתי מהדורת לוין, עמ' 25 – 'יש מקומות שאוסיף שהוסיף בהם רבי פירוש, כגון זו ששנו: 'הבנים יוצאים... בזוגים' כך הייתה נשנית מפי הראשונים" וכו'. כלומר, הגאון רואה אפוא במילים "וכל אדם" מעין תוספת של עורך המשנה, רבי.
10 התלמוד הבבלי מעניק למשנתנו גוון מוסרי: "רבי שמעון היא, דאמר: כל ישראל מלכים" סז ע"א. התלמוד אינו בא לפרש את המשנה, שהרי המשנה אינה מזכירה רק בני מלכים אלא גם קשרים שנהגו לצאת בהם ילדים. מכאן שמדובר בדרשה המעניקה למשנה גוון אידיאולוגי, של תביעה לשוויון בין המעמדות השונים בחברה, מעין זה שראינו במשניות אחרות. הרעיון עצמו מנוסח בפשטות, אך היה בו חומר נפץ חברתי באותם ימים. אידיאולוגיה מעין זו יצרה את הדמוקרטיה ואת התנועות הסוציאליסטיות. ספרות חז"ל היא אחת התרבויות הקדומות שהעלתה נושא זה לדרגה גבוהה בסולם הערכים החברתי. אף שהסביבה הייתה רחוקה מאד מרעיון מחודש זה. גם בספרות חז"ל הנושא שנוי במחלוקת, אך משנתנו מציגה אותו בפשטות וכבדרך אגב.
11 מבחינה כרונולוגית עולה שרבי שמעון, שחי בדור אושא, הכיר כבר את המשנה מנוסחת. התוספת "וכל אדם" לא נוספה על ידי רבי כטענת הבבלי אלא היא קדומה יותר. מבחינה היסטורית זו ראיה ברורה לטענה המקובלת במחקר שהמשנה מרובדת. לפנינו מקרה בו הרובד הקדום שלה הוא פרי עריכה של דור יבנה.